​

הנס נולד ב 9.2.1914, ילד שלישי ואחרון במשפחה. שמו המלא Hans Helmut Block.
אביו, סיגפריד Siegfried , יליד 7.7.1881 מעיר התעשייה גלסנקירכן Gelsenkirchen בחבל ווסטפליה, היה בעל עסק גדול לרהיטים. אמו, הדוויג לבית היינמן Hedwig Heinemann, ילידת 16.8.1885 מהעיר אלטנהAltena , מרחק כ 70 ק"מ מגלסנקירכן. אחיו הגדול קורט Kurt יליד 24.1.1911 ואחותו רות-ברטה Ruth-Bertha ילידת 7.7.1912.
המשפחה חיו כיהודים-גרמנים-חילונים עמידים. הילדים אמם נסעו לחופשות קיץ באתרי נופש ליד הים, והמשפחה נהנתה מטיולים בטבע ביערות שבסביבת עיר מגוריהם. היה להם כלב קטן. הנס ורות למדו לנגן. הנס ניגן בכינור ובפסנתר, והצטיין במוסיקה מגיל צעיר. קורט התגייס לצבא כבחור צעיר.
האב סיגפריד נפטר (כנראה ממחלת כבד) עוד לפני עליית הנאצים לשלטון. האחות רות עזבה את גרמניה באנייה לדרום אפריקה ב 15.10.1936. הנס קיבל מלגה ללימודים באקדמיה למוסיקה בירושלים, ועזב את גרמניה ב 5.9.1936. קורט היה חייל והוצב בקהיר. האם הדוויג נשארה בגלסנקירכן לשמור על הבית, והובלה ב 27.01.1942 למחנה ריגה, לטביה, שם היא נרצחה על ידי הנאצים בירייה בעת שהבריחה כיכר לחם לתוך המחנה, כפי שמתואר בדף העדות ביד-ושם שקורט רשם בשנת 1989.
בגרמניה, הנס למד ספרות ושפות. הוא הכיר היטב את כתבי המשוררים הגרמנים הגדולים, וידע צרפתית ואנגלית בנוסף לשפת האם, הגרמנית. הנס הגיע לירושלים בגיל 23, וגר בדירת חדר עם פסנתר. קבוצת המוסיקאים היהודים הצעירים מגרמניה שנאספה כדי להקים אקדמיה למוסיקה בירושלים מנתה כעשרים בחורים ובחורות, ביניהם חיים אלכסנדר, איווה (חווה) פשיסוכר, והנס בלוק. הנס היה מקובל ומוכשר, ושנת הלימודים בירושלים הייתה תקופה שמחה. ב 27.7.1937 סיים את שנת הלימודים הראשונה בקונסרבטוריון הארצישראלי למוסיקה ולאמנות דרמתית בירושלים, עם ציון "טוב מאד" במקצוע "פיאנו" אצל המורה אריה אבילאה, והערה: "הוא צריך לעבוד במרץ ולהתגבר על חוסר החלטה שהוא סובל בו", כפי שכתב וחתם המנהל דאז, אמיל האוזנר.
הנס קיבל מלגה להמשך לימודים בלונדון Royal College of Music. שם הוא היה בקשר עם מוסיקאים צעירים שלימים יצרו את רביעיית אמדאוס המפורסמת, והכיר את רות צוקר (פשיסוכר), אחותה של איווה. 
הנס היה נשוי לקטינקה קוטוו (Käthe Kottow) בלונדון משנת 1940 עד 1947. לזוג לא נולדו ילדים. הם השתייכו לחבורה של מוסיקאים צעירים, פליטים מאירופה שהיגרו ללונדון. לאחר גירושיהם קטינקה התחתנה עם נורברט בריינין – כנר שהקים את רביעיית אמדיאוס הידועה, והנס התחתן עם רות צוקר, אחותה של איווה פשיזוכר.
הנס ורות התחתנו ב 16.6.1948 בבית הכנסת וינסדור פארק בקרדיף, וולס (קהילתו של הרב אברהם צוקר, אביה של רות), וגרו בלונדון. ב 22.11.1950 נולדה בתם הבכורה, הלן.
הנס היה סטודנט מן המנין ב RCM London, רויאל קולג אוף מיוסיק, מאביב 1938 עד אפריל 1940 ומחורף 1941 עד אביב 1942, והתמחה בפסנתר, תיאוריה, בסון וניצוח. הוא קיבל תעודת הסמכה כמורה לפסנתר בספטמבר 1952. במקביל, הוא התחיל את דרכו בפסנתרן מבצע ולימד לפרנסתו כמורה פרטי לפסנתר. ב 14.10.1951 הנס הופיע ברסיטל לפסנתר במסגרת פסטיבל למוסיקה בת-זמננו שנערך בעיר הולדתו, גלסנקירכן. בלונדון הוא הועסק על-ידי ג'וסף הופר "Vienna comes to you"' כפסנתרן מקצועי בהזדמנויות שונות בין השנים 1947 ל 1958. 
ב 23.6.1952 נולד בנו, בנימין (בנג'י), וב 15.12.1953 בתו ליליאן (לילי). המשפחה עברה ארבע דירות שכורות בלונדון של שנות החמישים. בשנים 1955 עד 1958 הנס העביר קורסי ערב למבוגרים בגולדסמית קולג, אוניברסיטת לונדון, הרצאות על מוסיקה עם הדגמות בפסנתר.
ב 4.10.1958 בתו מרים נולדה. ילדה רביעית במשפחה. בשנה זו הוא החל להתפרנס כמורה למוסיקה בבתי-ספר. תחילה השיג חלקי משרות בבתי-ספר שונים מחוץ ללונדון, ובמאי 1959 קיבל הכרה של משרד החינוך כמורה מוסמך. הנס עבר משרות רבות, בעיקר כמורה למוסיקה ובנוסף כמורה לגרמנית וצרפתית, כפי שמעידים מכתבי ההמלצה הרבים. הוא לא מצא משרה קבועה בלונדון, וחלם לחזור לאולם הקונצרטים כפסנתרן. הנס היה פסנתרן מבריק ומאלתר מעולה, בעל חוש הומור וחברותי. הוא יכול היה להתפרנס בנגינה בבתי מלון ומקומות בילוי ואף קיבל הצעות בתחום זה, אך סירב בתוקף לעסוק ב"מוסיקה קלה" לפרנסתו.
הנס היה איש של ניגודים. למרות חזותו המרשימה, החברותית והמוחצנת, הוא היה אדם מופנם, רגיש ופגיע מאוד. בקונצרט חשוב בלונדון, ליד הפסנתר, לבדו על הבמה מול כל הקהל, הוא הפסיק לפתע לנגן, שכח את המוסיקה. בלק-אאוט מוחלט. ניסה להתחיל מחדש אך לא הצליח לחזור ולהתחבר ליצירה שהכיר כל-כך טוב. קם ונטש את הבמה. תסריט האימה הזה חזר על עצמו, וההזמנות להופיע פסקו. יותר הוא לא חזר לבמה, וניגן שעות לבדו בבית, לבוש בחלוק בית ישן בצבע היין, ללא קהל וללא תקווה. התסכול והצורך לפרנס משפחה נתנו את אותותיהם, והנס החל להתדרדר מבחינה נפשית ותפקודית, וכנראה נעזר בתרופות ו/או אלכוהול כדי להתמודד עם הכאב.
אחותו רות, שגרה בדרום אפריקה עם בעלה נורבט קרוננברג ושני ילדיה ברברה ורלף, וניהלה עסק מצליח לאופנת נשים, הייתה מודעת לקשייו של הנס וניסתה לעזור. הנס היה נוסע לאחותו באנייה לתקופות של מספר חודשים של טיפול ורגיעה. רות ארגנה עבורו ערבי תרבות בהם הוא העביר הרצאות במוסיקה עם הדגמה בפסנתר, ואף הציעה לו טיפול במוסד גמילה, אך ללא הועיל. ב 1962 משה פשחור, אח של רות וגיס של הנס, הגיע לביקור בלונדון. הוא ראה את מצב המשפחה, ארבעה ילדים מתבוללים, אחותו עובדת קשה כגננת בבקרים, ומנהלת את הבית, החינוך של ארבעת הילדים, הביריוקרטיה מול המוסדות בבקשות להנחות וסיוע כספי, ובקושי מצליחה לקיים את המשפחה. הם החליטו שהמשפחה תעלה לארץ, שם נמצאים אביה, שני אחיה ואחותה של רות, והיא תוכל להתגרש מהנס ולחיות חיים תקינים בעזרת המשפחה המורחבת.
ב 6.1.1963 המשפחה עלתה לארץ. הנס הגיע לארץ בנפרד. המשפחה של אימא פגשו אותנו בנתב"ג ואמצו אותנו. אימא, לילי ומירי הלכו למרכז קליטה בירושלים. הלן ובנג'י, הגדולים (בני 12 ו-10) הלכו לגור בקבוץ הדתי עין הנצי"ב, בבתי ילדים של בני הקיבוץ בני גילם, ואצל משפחת פשחור שמנתה חמישה ילדים. בתקופה הקצרה שהיה בארץ, הנס ניסה לשמור על קשר עם ילדיו באמצעות גלויות וביקורים. הוא נפטר מהתקף לב ב 24.7.1963 בשעה 12 בצהרים, כשהאנייה "אגממנון" של חברת אולימפוס עגנה בנמל רודוס בדרך מישראל לדרום אפריקה