שמי הלן, ביתו הבכורה של הנס בלוק. אבא נפטר כשהייתי בת 12. במשך שנים חיפשתי אותו והתגעגעתי אליו, מתקשה להשלים עם הסתלקותו הפתאומית מחיי. לבסוף למדתי לחיות עם החלל שנותר ועם זיכרון המוסיקה שהשאיר בי. עד שיום אחד פנתה אלי בת-אחותי ושאלה "מי היה אבא שלכם? אני כותבת עבודת שורשים ואף אחד לא יודע עליו דבר". כאן התחיל המסע שלי בחיפוש אחרי השורשים, לאיתור כל פיסת מידע על אבא – הנס הלמוט בלוק מגלסנקירכן. אספתי את התצלומים הישנים, הגלויות והמכתבים, מסמכים ומזכרות שנמצאו אצלי ואצל אחי ואחיותי, ומצאתי מכתב מבת-דודה, בת-אחות של אבא, שנותק איתה הקשר מזה שנים רבות. פניתי לאינטרנט, מצאתי כתובת, ושלחתי מכתב בדואר. לשמחתי קיבלתי תשובה! כך הוקם מחדש הקשר בין בני הדודים במשפחת בלוק, החיים בישראל, בדרום אפריקה, בקנדה ובאנגליה. אפילו זכינו לביקור של שתי בנות-דודות כאן בארץ, לפני כשנתיים.
בני הדודים לא ידעו הרבה יותר מאיתנו על משפחת בלוק מגלסנקירכן, שכן הוריהם ילידי גרמניה ופליטי מלחמת העולם השנייה לא הרבו לדבר על העבר ועל ילדותם בגרמניה.
שוב פניתי לאינטרנט, וכך מצאתי רישומים שונים על בני המשפחה בגלסנקירכן, והתכתבתי עם מנהל אתר הנצחת יהודי גלסנקירכן – אנדריאס ג'ורדון - שסייע רבות בהרכבת סיפור המשפחה בכלל וסיפורו של אבי, הנס בלוק, בפרט. המשכתי לאתר ולהתכתב עם אנשים נוספים, בארץ ובלונדון, שהכירו את הנס ויכולים להוסיף פיסות מידע על חייו האישיים והמקצועיים. אמא שלנו – אשתו של הנס, וכן אחותו ואחיו, נפטרו לפני שהתחלתי את התהליך, ולא היו בני משפחה נוספים שיכלו לתרום מידע. כך נאסף חומר מגוון – תמונות, מסמכים, כתבי-יד, קטעי עיתונות, תוכניות של קונצרטים, גלויות ומכתבים, רשימות מאתרים באינטרנט, וכן דברים שכתבתי במהלך שנות החיפוש. כוונתי הייתה להחיות את דמותו עד כמה שניתן, עבור ילדיו, נכדיו והדורות הבאים ועבור משפחת בלוק המורחבת לדורותיה, המפוזרת ברחבי תבל. החומר נאסף אבל פורסם רק בחלקו, כך שהמטרה לא הושגה. אז באה נעמי רובין, בתי המוכשרת, בהצעה להקים אתר להנצחתו של הנס בלוק כעבודת גמר בלימודי גרפיקה ועיצוב אתרים באינטרנט. וכך הגענו עד הלום, כשכל אחד שמתעניין באתר שלנו יכול לגשת לחומר שנאסף, ואף להוסיף משלו!